בטון הגליל בע"מ נ' חסארמה

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 11.1.05.

ביום 28.6.04 הגישה התובעת (להלן: המשיבה) נגד הנתבע ( להלן: המבקש) תביעה כספית, בהליך של סדר דין מקוצר, על סך 5,335 ₪ . כפי שנטען בכתב התביעה, המשיבה סיפקה למבקש בטון מוכן בהתאם להזמנותיו ובכמויות שביקש במועדים שונים, אך המבקש לא שילם את יתרת חובו בגין הזמנות אלו . המשיבה ביססה את תביעתה על כרטסת משנת 1997, שהיא ערכה לעניין הזמנות המבקש (להלן: התביעה).

ביום 3.1.05 הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. המשיבה צירפה לבקשתה אישור מסירה ותצהיר מוסר המעידים כי המבקש קיבל את כתב התביעה וההזמנה לדין לידיו, אם כי סרב לחתום על אישור המסירה. משום כך, כן מהטעם שהמועד להגשת רשות להגן חלף, התבקש מתן פס"ד.

בית משפט זה נעתר לבקשת המשיבה ביום 11.1.05, ונתן פסק דין המקבל את התביעה ומחייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 5,335 ₪, כן , הוצאות משפט בסך 377 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 600 ₪ ( להלן: פסק הדין ).

בעקבות כך, רק ביום 20.9.12, פנתה המשיבה ללשכת ההוצל"פ ופתחה תיק נגד המבקש. אזהרה של לשכת ההוצל"פ הומצאה לידי המבקש ביום 24.10.12.

ביום 27.1.13 הגיש המבקש את בקשתו דנן, בה הוא עתר להארכת המעד להגשת בקשה לביטול פסק דין, וכן לבטול את פסק הדין. לטענתו, כתב התביעה ופסק הדין מעולם לא נמסרו לו, כך שלא ידע על קיומם אלא לאחר קבלת אזהרה מלשכת ההוצל"פ ביום 24.10.12. לעניין סיכויי ההגנה, המבקש דוגל בגישה כי סיכוייו גבוהים משום שמעולם לא הזמין ולא קיבל בטון מאת המשיבה, הגם שרבים מתושבי הכפר בו הוא מתגורר עם אותו שם, משפחה ופרטי, כפי השם המופיע בכרטסת.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה באיחור רב לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות). מה גם, כך נטען, שכתב התביעה ופסק הדין הומצאו לידי המבקש כדין ולא ניתן על ידי המבקש הסבר מניח את הדעת באשר למחדלו. בקשה זו, כך נטען, הוגשה ע"י המבקש בחוסר תום לב ועל מנת להתחמק מתשלום יתרת החוב. נטען עוד כי, סיכויי הגנתו של המבקש הינם קלושים ביותר.

במסגרת התשובה לתגובה חזר המבקש על טענותיו המועלות בבקשה והדגיש , כי לא ידע אודות ההליך המשפטי הנ"ל המתנהל נגדו.

לפני שאכנס לעובי הקורה אזכיר, כי המועד להגשת בקשה לביטול החלטה או פס"ד שניתנו במעמד צד אחד קבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, והיא אפשרית עד חלוף 30 יום מיום קבלת פס"ד. בהיות מועד זה קבוע בחיקוק, אזי חלה תקנה 528 לתקנות הקובעת כי הארכת מועד בכגון דא, נעשית אך מטעמים מיוחדים שירשמו. הפרשנות שניתנה לטעמים מיוחדים, הינם אירועים חיצוניים שאינם בשליטתו של הצד העותר להארכת מועד ( ע"א 6842/00 משה ידידה נ. סול קסט, פ"ד נה (2) 904 ; יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 890). מה גם, שקנה המידה שנקבע בפסיקה לעניין הטעם המיוחד הוא חמור, ובית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשגרה ( רע"א 2195/00 המועצה המקומית מג'אר נ' אכרם סרחאן ( פורסם במאגרים) ).

בענייננו , פסק הדין ניתן ביום 11.1.05, ואילו הבקשה לביטולו הוגשה רק ביום 27.1.13. כאמור, המבקש טען, כי הגיש בקשתו זו לביטול פסק הדין באיחור רב, מאחר שפסק הדין מעולם לא הומצא לו, והוא ידע אודותיו רק עת קיבל לידיו אזהרת לשכת ההוצל"פ. טענה זו, לא הופרכה ע"י המשיבה בראיה כלשהי, גם לא בהגשת אישור מסירה המעיד על המצאת פסק הדין למבקש. במידה והייתה מסירה כדין לפסק הדין, כטענת המשיבה, חזקה שאישור המעיד על כך היה מצורף לתגובתה, דבר שלא נעשה . לפיכך, סבורני, כי הנימוק שהועלה ע"י המבקש, לעניין אי המצאת פסק הדין לידיו ואי ידיעתו על קיומו , עולה לכדי "טעם מיוחד" ומהווה נימוק בעל משקל שבכוחו להטות את הכף לזכות המבקש בבקשתו להארכת מועד.

יתרה מכך, גם לגופה של הבקשה, המבקש טען, כי סיבת המחדל נעוצה בכך שהוא מעולם לא הוזמן כדין ושכתב התביעה אף פעם לא הומצא לו. לתמיכה בטענה זו, הגיש המבקש תצהיר מטעמו. מצד השני של המתרס, המשיבה טענה שאין שחר לטענת המבקש ושזה האחרון הוזמן על ידה כדין. לתמיכה בגרסתה, המשיבה צירפה לתגובתה, אישור מסירה שאינו חתום על ידי המבקש ותצהיר מוסר. דומני, כי לא ניתן לקבוע ברמה הדרושה שהמבקש קבל את כתב התביעה לידיו כדין, וכי בחר להתעלם מההליך המשפטי המתנהל נגדו. דבריי אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהמשיבה בחרה לפתוח תיק הוצל"פ נגד המבקש רק כעבור כשבע שנים מיום מתן פסק הדין, ובעשותה זאת היא הציבה את המבקש בפני קושי ממשי בהוכחת טענתו להעדר ההמצאה של כתב התביעה.

ועוד, עיינתי בכתב התביעה ובנספחיו, ונראה, על פני הדברים, שהגנתו של המבקש מגלה סיכויים טובים לקבלתה. המשיבה מבססת את תביעתה על כרטסת חיובים משנת 1997 על שם המבקש. מסמך זה, נערך ע"י המשיבה בלבד, והוא לא נתמך בהזמנות או תעודות משלוח החתומות ע"י המבקש או מי מטעמו. אף מעבר לכך, מעיון בכרטסת זו עולה כי פרט לשם הלקוח לא נרשמו פרטים מזהים אחרים, כגון מספר תעודת זהות, מכאן קיימת אפשרות, כטענת המבקש, כי יחוס החוב למבקש מקורה בטעות.

יתרת מכך, בבואי להכריע בבקשה דנן, נתתי דעתי לזכות הגישה לערכאות שהוגדרה כזכות חוקתית ממעלה ראשונה, ואשר הליכה בעקבותיה מטה את הכף לזכות בירור הסכסוך לגופו תוך הימנעות, ככל האפשר, מהכרעות המבוססות על יישום נוקשה ודווקני של כללים פרוצדוראליים ( ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ ; רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון ; רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל ; רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות ( פורסמו במאגרים) ).

לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה על ביטול פסק הדין מיום 11.1.05.

עניין ההוצאות יילקח בחשבון בסוף ההליך.

הצדדים מוזמנים לק.מ מורחב שיתקיים בפניי ביום 3.9.13 שעה 12:00.

למועד שנקבע יתייצב המבקש ונציג מוסמך מטעם המשיבה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב סיון תשע"ג, 31 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: